<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ו</h1>
<h2>דף סט:</h2>
ישראלית שיש לה זרע מכהן אוכלת בשביל בניה בין זכרים בין נקבות ואפילו טומטום ואנדרוגינוס ואפילו זרע הזרע עד סוף העולם שנאמר וזרע אין לה, כשם שזרע ישראל מכהנת פוסל אותה כך זרע כהן מישראלית מאכיל אותה ואפילו [הוא] זרע פסול (רמב"ם תרומות פ"ו הל' י"ב—י"ג), כדאיתא ביבמות בפרק אלמנה (יבמות ע' א'), עוד שנינו בפרק אלמנה (ס"ט ב') בת כהן שניסת לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה ממנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו אף על פי שמתה אמו וזאת אומרת לא כבני כהן גדול שפוסלני מן התרומה (שם הל' ט"ו). והעבד אינו פוסל משום זרע ואינו מאכיל מפני שאין לו חייס כלומר יחס (ע"פ הל' ט"ז שם). שנינו בפרק יש מותרות (יבמות פ"ו ב'), בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה ממנה בן וחזרה וניסת לישראל לא תאכל בתרומה, מת הישראל ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה, מת בנה מישראל אוכלת בשביל בנה הראשון (שם הל' י"ז ע"ש), בת כהן שניסת לישראל ויש לה בן ממנו וחזרה וניסת לכהן תאכל בתרומה, מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה, מת בנה מכהן אסורה לאכול מפני בנה של ישראל מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה כנעוריה, וחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק (ע"פ הל' י"ח שם וע"ש בכס"מ).
<h2>דף פו:</h2>
ישראלית שיש לה זרע מכהן אוכלת בשביל בניה בין זכרים בין נקבות ואפילו טומטום ואנדרוגינוס ואפילו זרע הזרע עד סוף העולם שנאמר וזרע אין לה, כשם שזרע ישראל מכהנת פוסל אותה כך זרע כהן מישראלית מאכיל אותה ואפילו [הוא] זרע פסול (רמב"ם תרומות פ"ו הל' י"ב—י"ג), כדאיתא ביבמות בפרק אלמנה (יבמות ע' א'), עוד שנינו בפרק אלמנה (ס"ט ב') בת כהן שניסת לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה ממנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו אף על פי שמתה אמו וזאת אומרת לא כבני כהן גדול שפוסלני מן התרומה (שם הל' ט"ו). והעבד אינו פוסל משום זרע ואינו מאכיל מפני שאין לו חייס כלומר יחס (ע"פ הל' ט"ז שם). שנינו בפרק יש מותרות (יבמות פ"ו ב'), בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה ממנה בן וחזרה וניסת לישראל לא תאכל בתרומה, מת הישראל ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה, מת בנה מישראל אוכלת בשביל בנה הראשון (שם הל' י"ז ע"ש), בת כהן שניסת לישראל ויש לה בן ממנו וחזרה וניסת לכהן תאכל בתרומה, מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה, מת בנה מכהן אסורה לאכול מפני בנה של ישראל מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה כנעוריה, וחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק (ע"פ הל' י"ח שם וע"ש בכס"מ).
<h2>דף פז.</h2>
חללה לא תאכל קדש שנאמר (ויקרא כ"ב י"ב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, שני עניינים נכללו בלאו זה שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה וחללה כמו שבארנו בהלכות איסורי ביאה (ל"ת קכ"א—קכ"ב) הרי היא אסורה לאכול בתרומה לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר, ושאם תינשא לישראל הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקדשים שהוא חזה ושוק לעולם אפילו גרשה או מת, אבל התרומות אוכלת אחר שגרשה הישראלי או מת אם לא הניח ממנה בן שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וגומר מלחם אביה תאכל (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ו הל' ז'—ח'), דרשו רבותינו בפרק יש מותרות (יבמות פ"ז א') מלחם ולא כל לחם חוזרת היא לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק (שם הל' ט' ע"ש), ולא הכהנת בלבד אלא [אפילו] לויה וישראלית שנבעלה לאסור לה [הואיל] ונעשית זונה אסורה לאכול בתרומה לעולם ואף על פי שיש לה זרע מכהן (שם הל' י').
